משחקים לזיכרון ולתשומת לב לילדים

אפשר להתחיל כאשר הילד מבין שצריך למצוא דבר שכבר ראה או שמע. לילדים צעירים משתמשים בשני זוגות ברורים או במשחק קצר של חפץ שנעלם.

מתחילים בכמות שמאפשרת לילד למצוא לפחות חלק מהזוגות. אם יש ניחוש רצוף, מורידים זוג; אם הכול נמצא מיד, מוסיפים זוג אחד בלבד.

הילד אינו מצליח להשתמש בשום רמז, שוכח את מטרת המשחק, מנחש ברצף או מתוסכל לפני שסיים סיבוב קצר. במצב כזה מפחיתים עומס.

כן. אפשר אפילו לתאר יחד צבע, צורה ומיקום. בהמשך מקצרים בהדרגה את זמן ההתבוננות אם הילד כבר משתמש בדרך זכירה.

שניהם מתאימים אך דורשים מידע שונה. אפשר להתחיל בסוג שבו הכלל ברור לילד, ובהמשך להוסיף סוג חדש בלי לערבב כמה אתגרים בבת אחת.

שואלים איזה פרט הוא זוכר מהכרטיס ומצמצמים לשתי אפשרויות. אם הוא ממשיך לנחש, חוזרים לפחות קלפים ולזמן התבוננות ארוך יותר.

לא. נותנים רגע להיזכר ושואלים שאלה שמחזירה לפרט, לצליל או למיקום. אם הילד עדיין אינו יודע, מראים את הקשר ומנסים שוב בסיבוב קצר.

אין זמן קבוע. עדיף לעצור אחרי סיבוב קצר שבו הילד עדיין משתתף ומוכן לנסות, ולא להמשיך עד לעייפות או תסכול.

המשחק דורש תשומת לב למשימה ושמירת מידע לזמן קצר, אך אינו כלי אבחוני ואינו מבטיח שינוי קליני או טיפולי בריכוז.

אחרי פעילות של זוגות, צלילים או מיקום בוחרים רעיון אחד ועושים גרסה קצרה עם חפצים, תמונות או מחיאות כפיים. כך אותה דרך זכירה מופיעה בהקשר נוסף.